מן העיתונות

משק הבקר והחלב - ספטמבר 2008:

הרפת המשפחתית עברה מהפכה ברפורמה
מאת יוסי מלול • 15. ספטמבר 2008 • מדור: מבנים ושיכון

שיחה עם אבנר הורביץ – מתכנן רפתות
הרפת המשפחתית שונה באופייה הבסיסי מהרפת השיתופית: קטנה, צמודה לבית, שוקלת השקעות בזהירות רבה, הרפתן הוא הכול. הרפורמה הייתה להם קשה מאוד לעיכול ולביצוע. היא חייבה את הרפתן המשפחתי לקבל החלטה גורלית, להישאר ברפת ולהשקיע הרבה, או לצאת מהענף. כתשע שנים לאחר הרפורמה, יצאו כ-400 חברים מהענף והנשארים בנו רפתות משודרגות וגם רואים ברכה בעמלם. סיכום שיחה עם אבנר הורביץ שתכנן רפתות משפחתיות רבות ואף עוקב מקרוב אחר התפתחותן
אבנר הוא מתכנן צעיר (37), נכד של שר האוצר לשעבר,יגאל הורביץ ז"ל , גדל בכפר ורבורג, למד הנדסת בניין ועסק כקונסטרוקטור במשרדי תכנון במרכז. הטלפון מהאבא ומהדוד, בשנת 2000, לסייע ברפורמה ברפת, הביא אותו לענף ותוך עבודה במשרד, תכנן את השותפות המשפחתית, מאז הוא מתכנן ומתכנן. אבנר הציב את המשרד בצמוד לביתו הפרטי בבאר טוביה, מעסיק 3 מהנדסי בניין ואדריכלית ואף פרש כנפיים לתכנון רפתות בעולם הגדול.
בחמש שנות רפורמה הוא תכנן כ-150 רפתות משפחתיות, בעיקר במחוז הדרום ובמחוז השפלה וההר וכ-40 רפתות שיתופיות, רוב הרפתות במרחב באר טוביה עברו תכנון במשרדו.
 
מה ההבדל בין תכנון רפת שיתופית לרפת משפחתית?

השוני המרכזי נובע מאופי האנשים שעובדים מולם.
· בקיבוץ פועלים מול צוות שכולל מנהל רפת, פרויקטור יעודי לבנייה, גזבר ותכנית עסקית מוגדרת. במושב המצב שונה. בעל הרפת הוא הכול: האסטרטג, הבנאי, הגזבר, הוא מקבל את ההחלטות לבדו והמהלך של ההשקעות, משפיע מידית על פרנסתו ועל רמת חייו.
· רפתן משפחתי הוא כלבויניק והשקעה ממוצעת של 600,000 שקל היא גדולה לאדם בודד. זה הכתיב תכנון יעיל וזול וכמובן, ביצוע חסכוני ומוקפד – הסתכלות מחמירה על תזרים המזומנים.
השיקול של העלויות והחיסכון קדם לשיקולים אחרים. רפתנים שמצבם הכלכלי איפשר להם, יכלו לדבר גם על נושאים נוספים.
הרפת המשפחתית האישית כלואה בחלקה א' – רצועה ארוכה, בהמשך לבית והיא קובעת את הגאומטרייה של הרפת. כמובן, שרצועה זו אינה מבטיחה תמיד מיקום מיטבי לרפת מודרנית.

מדוע מושבניק צריך להיות נעול על חלקה א' הקטנה והצרה, מדוע אינו יוצא החוצה ובונה חדש וטוב?

הבעיה הגדולה היא הבאת תשתיות לאתר חדש בחלקה ב'. העלויות של הכשרת השטח, קו חשמל, מים, ביוב ותשתיות נוספות, הן גבוהות מאוד ורפתן עם רפת קטנה, לא יכול להרשות לעצמו. צריך להעביר גם את מכון החליבה וברוב הרפתות לא נגעו במכון, כי לא היה כסף.
השותפויות, שמהוות כשליש מכלל הרפתות במושבים, שיצאו החוצה רואות ברכה בעניין. הם הקימו תשתיות חדשות, בנו מכון חליבה והסדירו את נושא איכות הסביבה.

רפתן משפחתי לא מתורגל בפניות למשרדי ממשלה ולכל הביורוקרטיה של הרפורמה, איך אתה סייעת לו בעניין?

אני מודע לקשיים של הרפתן לביצוע כל התהליך המתיש והרפתנים קיבלו מאיתנו טיפול, לאורך כל הדרך. הכנו תכניות במשותף, בדרך כלל, אני הבאתי את ההצעה והם קיבלו אותה, אבל היו גם מקרים שלרפתן הייתה דעה מוצקה והיא קבעה. הגשתי את כל המסמכים הנחוצים לוועדת השיפוט, הופעתי בפניה לאישור תכניות ואף זכיתי לשיתוף פעולה מלא של אנשי איכות הסביבה.
השארנו לרפתן ראש נקי לעסוק בנושאי המימון, וכל הניירת בוצעה על ידינו.

איך נראה תכנון של רפת משפחתית קלסית?

כאמור, רפת משפחתית היא רצועה ליד הבית (רואים את הפרות בשתיית קפה במטבח בבית), יש בה 50 חולבות שהן קבוצת חליבה אחת. בצד אחד של הסככה משוכנות כל הפרות, נחלבות ויבשות. בפינה יש תא קטן להמלטה. בצד השני יש עגלות בגילאים שונים. לעתים יש סככת לעגלים בהמשך הרצועה. האבוס במרכז הסככה וחלוקת האוכל נעשית על ידי מרכז המזון או הרפתן.
התכנון מאוד מוגבל, כי השטח מכתיב את התוצאה. עשינו ניסוי עם ד"ר עזרא שושני על הרבה מודלים של סככות ולקראת הסוף, כבר היו ממצאים שעזרו לנו בידע לגבי זווית העמדת הגג, כוונים לרוח, גבהי הסככה והשאיפה הייתה להתיישר לתוצאות המחקרים (שאף פורסמו בחוברת משק הבקר האחרונה).
הרקע שלי כקונסטרוקטור, עזר לי לבנות את המסגרת הקונסטרוקטיבית הכי זולה לדוגמה, שימוש במסבכים במקום קורות או מיקום עמוד נוסף, יש רפתנים שלא רוצים עמודים בתוך הסככה ויש שמוכנים לקבל זאת.
התכנון שלי היה תכנון מעטפת. כל "ריהוט הסככה" הוא של הרפתן, שערים, שקתות, גדרות, עולים ועוד. הם יודעים מה הם רוצים בפינישים.
אני מאמין בגגות נפתחים (לא רפפות), התחזוקה סבירה והחלקים הם מוצרי מדף.
חצרות קיץ לא בונים כיום, כי עלות הבטון יקרה ולא שווה להשקיע, כי זה סגור 5 חודשים בשנה על פי דרישות רישיון העסק.
אני מתנגד נחרץ לתאי רביצה שלדעתי לא מתאימים ביחוד בתנאי האקלים בישראל.

איך נראה פתרון קצה לאיכות הסביבה ברפת משפחתית?

פתרונות איכות הסביבה ברפת משפחתית פשוטים יחסית. הרפתן אינו אחראי לפתרון קצה במכון טיהור והוא צריך לעמוד בתנאי סף פשוטים. בדרך כלל מתקן סטטי לשפכי המכון לפני התחברות לביוב המרכזי ויכולת אגירה לזבל ואגנים מספקים, בצד הסכם עם קבלן קומפוסט מוכר עם פירוט של תדירות הפינוי. 99% מהמגזר המשפחתי מוסדר בצורה זו לדרישות הגנת הסביבה. קבלני הקומפוסט מתחילים את התהליך ההסדרה רק בימים אלה. האגירה ברפת צריכה להיות ל-120 יום לפחות.
 
האם בדיעבד היית עושה אחרת חלק מהתכנונים?

בהחלט. אני חושב ש"מודל הרדוף" הוא מודל גאוני. הוא הממשק שהרפורמה חשפה בנושאי איכות הסביבה. זה פתרון מדהים והוא הפתרון הראוי לרפת. לדוגמה, ברפת אייל יש מהפך ממשקי בעקבות אימוץ המודל.
אם זה היה פורץ בתקופת הרפורמה היינו מתכננים סככות במודל "מעגן מיכאל" וכמו ברפת יזרעאל. שטח פרה מרבי ללא פסי אכילה מבטון, שני אבוסים לאורך הרפת. ללא שטח מבוזבז לאגן לאגירת זבל מדרכים והכל לטובת שטח שיכון גדול יותר.
במקום אבוס באמצע היינו מנצלים את כל גבולות המגרש, שממילא מחייבים דרך עם השכנים והאבוס בצדדים יכול לשמש גם כדרך גבול.
"מודל הרדוף" הוא הדבר הכי משמעותי שהתגלה בעקבות הרפורמה.

האם הרפורמה עשתה טוב לרפת המשפחתית?

המשק המשפחתי שיפר מאוד את מצבו. במשרד לאיכות הסביבה לא קיבלו את הגגות הנמוכים ברפת המשפחתית, כי זה צער בעלי חיים וכך נאלצו הרפתנים לבצע שיפור אינטנסיבי, לשדרג את המבנים ולתת תנאים טובים יותר לפרה ולעובדים. זה מתבטא גם בתוצאות המקצועיות שהשתפרו מאוד מאז ההשקעות. המשקים שרצו קדימה בתחילת הרפורמה, כמו באביגדור, עברו את ההשקעות והחזרן, בקלות גדולה יותר. בסך הכול הרפתנים מרוצים, היה פער עצום מול הקיבוצים בנושא הקיץ וצינון הפרות. הבנייה של רפתות חדשות במושבים, אפשרה הכנסת מערכות צינון יעילות והגדלת התנובה והפוריות.

איך נראית הרפת בגידול בייצור בשנתיים האחרונות?

הגדלת הייצור מביאה לזחילה של כ-15% וזה מביא לגידול במספר החולבות ועדיין אין תגובות בגידול העגלות. הרבה משקים כבר מזמינים תכנון של סככות חדשות, אבל זה בעיקר בקיבוצים. הרפת המשפחתית קטנה מדי וקשה לה לעשות קפיצת מדרגה של סככה נוספת. המושבניקים מגדילים את הצפיפות ועדיין לא הרימו את הכפפה להגדלת השטח.
יש חלק מהרפתות המשפחתיות שבהן קיים ממשק שלא מחזיקים עגלות, אלא קונים פרות ומבכירות. ממשק זה נכשל לחלוטין בשנתיים האחרונות, כי לא היו חולבות למכירה. הם לא הגיעו למכסה ובוודאי שלא ניצלו את המצב לייצור חלב עודף. מנגד, יש הרבה משקים טובים עם הרבה עגלות שהכניסו הכול למערכת הייצור. במשק של 50 פרות אין גמישות מספקת שמצדיקה הגדלת סככה. זה אפשרי רק אצל אלה שהשקיעו ברוחב ובמיוחד אלה שיצאו החוצה.
צריך שמכסת החלב המשפחתית תבטיח קיום של שתי משפחות, כדי לעודד דור המשך ויש שאומרים שזה צריך להיות מיליון ליטר ליחידת ייצור.

האם רפתנים הצליחו לעמוד במימון הרפורמה גם לאחר סיומה?

המושבניק הבודד הצליח לממן את הרפורמה ב-95%. 7-6 משקים שאני יודע שלא יכולים לעמוד בהחזרים. יש כאלה שקשה להם והם חורקים, הוציאו חסכונות פרטיים והמשפחה מתגייסת לסייע ונותנים את כל המשאבים שהצטברו.
רפתנים מבוגרים לא רצו להיכנס לרפורמה והתנו את כניסת הילדים כחלק מהשקעה וההישארות בענף. זה מכתיב שהבן הממשיך יקבל את העדר והנחלה ואז הוא צריך לפצות את האחים האחרים וזה, כמובן, שונה בכל משפחה. בחלקה ב' יש גמישות גדולה יותר להניע קרקעות במושב וזה יתרון של השותפויות.
הרפורמה האיצה יציאת משקים מהענף שממילא רצו לצאת ומי שנשאר עם רפת טובה הוא במצב משודרג.
 
הרפורמה הסתיימה וכמות העבודה ירדה בישראל, עד כמה אתה מתכנון בחו"ל?

שמה של ישראל ידוע בעולם, הכנס המדעי בירושלים מושך יזמים ומתעניינים, הם מתרשמים מאוד ומתחילים תכנון. הרבה יזמים מתכננים רפתות בחו"ל, הם מחפשים אנשי מקצוע בישראל ומגיעים אלינו מכל מיני מקומות בעולם, יש לי חתימות מאוד אקזוטיות על הדרכון.
תכננתי רפת לחברת תה"ל בבוצ'ואנה שבאפריקה, 200 ראש. בדרך כלל נותנים תכנון לפרויקט מושלם. הם רוצים רפת ישראלית שבה הפרה מניבה כמו בישראל. לא יורדים לכל מורכבות הנושא.
מתכננים בעיקר במדינות מתפתחות באפריקה, במזרח אירופה, במזרח הרחוק. זה כולל סככות לפרות, מרכז מזון, מכון חליבה. בדרך כלל, יש פרויקטור הנדסי או איש רפת. עדיף שרפתן ישראלי ימקבל את השירות מהמתכננים וזה יותר נוח לעבוד מול איש מקצוע.
בכל פרויקט נוסעים לשבוע, לבצע סקר, לאסוף נתונים אקלימיים ואחרים. נוסע עם אנשי מקצוע כמו רפתן, איש הזנה או וטרינר ומשלימים את הפרמטרים גם למרכז מזון, בהתאם לתנאי המקום.
חובה להתאים את המבנים לתנאים המיוחדים לכל מדינה וזה סוד ההצלחה.
תכננתי רפת ברוסיה, דרומית למוסקבה והאקלים הכתיב סככות סגורות. עד טמפ' מסוימות אפשר לתכנן סככה כוללת. אני נגד תאי רביצה בעיקרון בגלל פגיעה בטלפיים וברגליים, יש גוף ירוד (בארץ יש מקומות שזה מוצלח). במזרח אירופה יש קור ומתחת לטמפ' מסוימת חייבים תאי רביצה לקבלת מבנה קטן שמאפשר חימום.
תכננו רפת באנגולה, זכיתי במכרז לתכנון הרפת הממשלתית בוייטנאם ששם האקלים שונה. אנו מתכננים רפת באינדונזיה ל-500 חולבות שנמצאת לקראת סיום עבודות העפר.
לעתים מדובר גם ביזם מקומי שמחפש אנשי מקצוע במישרין, או דרך אנשי קשר בארץ.

אתה גם נהנה בעבודה, כמה סיפוק יש מהתוצאות?

בעולם יש לחץ גדול להקים עוד רפתות ולייצר יותר חלב. הפרויקטים בחו"ל תופסים נתח הולך וגדל בעבודת המשרד. אני רוצה להתמקצע במבני משק, יש חוסר במתכננים.
אני אוהב מאוד את המקצוע, המשרד מאוד משפחתי, האנשים קבועים ויוצרים קשר אישי עם הלקוחות. בענף מעניין ומרתק והעבודה מביאה לסיפוק רב ובמיוחד לאחר גמר הביצוע והתוצאות של הרפת המשודרגת .